בואו נדבר רגע על הרגע המוכר הזה: הילד חוזר מהמסגרת, אתם שואלים אותו "איך היה היום?", ומקבלים את התשובה האלמותית: "כיף" או "לא יודע". וכשמשהו עובר עליהם והם עצבניים או פגועים? לפעמים זה פשוט נגמר בשתיקה, בבכי או בטריקת דלת.
האמת היא שלילדים שלנו (בדיוק כמו לנו המבוגרים) ממש קשה לקחת רגש מורכב כמו תסכול, קנאה או פחד, ולתרגם אותו למילים מדויקות.
אצלנו בקיטו מרום – מתוך הניסיון היומיומי בניהול פרויקטים חינוכיים ותוכניות העשרה עבור רשויות מקומיות בכל הארץ – גילינו שיש שפה אחת שעוקפת את כל המחסומים האלה בשנייה: עולם האמנות והיצירה. צבעים, חומרים וקשקושים הם דרך מדהימה לתת ללב לדבר ישירות אל הדף, בלי שום צורך במילים.
אז איך עושים את זה בבית, בצורה הכי זורמת וכיפית שיש? הנה כמה רעיונות פשוטים מהלב של צוות קיטו מרום:
לצייר לפי המוזיקה
מוזיקה היא כפתור קסם שמעורר רגשות בשנייה, ושילוב שלה עם צבעים מייצר חוויה סופר משחררת.
איך עושים את זה? פורסים דף גדול על הרצפה או השולחן, ומכינים מלא צבעים (צבעי ידיים, גואש או פנדה עובדים פה מעולה). מפעילים ברקע מנגינות שונות – שיר קצבי ושמח, מוזיקה קלאסית רגועה, או משהו קצת דרמטי. מבקשים מהילדים פשוט להזיז את הצבע על הדף לפי מה שהם שומעים ומרגישים, בלי לנסות לצייר משהו ספציפי.
איך מדברים על זה אחר כך? עזבו את ה-"מה ציירת?". בקיטו מרום אנחנו תמיד ממליצים לשאול שאלות פתוחות ומסקרנות, כמו: "וואו, ראיתי שבמוזיקה הסוערת השתמשת בהמון צבע שחור, איך זה הרגיש ביד?" או "איזה צבע עשה לך נעים?".
קופסת "מזג האוויר של הלב"
ילדים מתים על דימויים מהטבע, וזה כלי ויזואלי מושלם שעוזר להם לעשות סדר בבלאגן שיש להם לפעמים בפנים (רעיון שאנחנו אוהבים לשלב בהרבה תוכניות שלנו ברשויות המקומיות).
איך עושים את זה? לוקחים קופסת נעליים ישנה ומכינים יחד מחומרי יצירה סמלים של מזג אוויר: שמש (שמחה), ענן אפור (עצב/באסה), ברק (כעס מתפרץ) או סופה (בלבול).
השימוש ביומיום: כשהילד חוזר הביתה ואין לו כוח לדבר, הוא לא צריך להגיד מילה. הוא פשוט בוחר את מזג האוויר שמתאים לו כרגע ומניח על הקופסה או מצמיד למקרר. זה פתח מדהים בשבילכם להגיד לו: "אני רואה שיש היום ענן אפור בלב, בא לך חיבוק או שתרצה שנעשה משהו שיעזור לשמש לצאת?".
לפסל את הכעס (ואז פשוט למעוך אותו!)
כעס, מתח ותסכול הם רגשות סופר פיזיים. ילדים מרגישים אותם ממש בגוף – בידיים הלחוצות, בבטן, בלסת. פלסטלינה, חימר או בצק משחק הם הכלים הכי טובים לפריקה של האנרגיה הזו.
איך עושים את זה? כשהילד בעצבים או חווה הצפה, תנו לו גוש גדול של פלסטלינה. בקשו ממנו ליצור ממנה את "מפלצת הכעס" שלו – לתת לה צורה, שיניים, עיניים, מה שבא לו.
השחרור האמיתי: אחרי שהמפלצת מוכנה, מותר (ואפילו מומלץ) פשוט למעוך אותה, לשטח אותה או לעצב אותה מחדש למשהו רגוע וחמוד. הפעולה הפיזית של הלישה והמעיכה משחררת את השרירים הלחוצים ומראה לילד, בצורה מוחשית, שיש לו כוח לשנות את מה שהוא מרגיש.
טיפ זהב לסיום מאיתנו בקיטו מרום:
באמנות של רגשות, אין דבר כזה "לא יפה" או "טעית". שחררו לגמרי את הרצון שהציור ייצא מושלם או הגיוני. אם הילד צבע את כל הדף בשחור אגרסיבי, או החליט שהשמיים שלו סגולים – זה מעולה. החופש המוחלט ליצור בלי לקבל ציונים או ביקורת הוא בדיוק המפתח שפותח להם את הלב וגורם להם להרגיש הכי בטוחים בעולם.
שיהיה לכם זמן יצירה חם, מחבר ומלא בצבע!
